ויען. לפי שבמענה הראשונה השיב לו בדבר הגלות הפשע אל האדם ועתה בא להשיב בדבר גמול השכר והעונש לזה נתן ריוח בין ענין לענין להתבונן יפה בכל דבר והפסיק מהראשונה והתחיל בשניה:
שמעו חכמים. חזר פניו כלפי הרעים ואמר אתם חכמים שמעו מלי ואתם יודעים האזינו אמרי כי עמכם הבינה להבין מאמרי:
כי אוזן. כמו שהאוזן תבחן קולות הדברים של מי המה וכמו שהחך יטעם הראוי לאכול לדעת המר הוא או מתוק כן בעלי חכמה יבינו אמרי אמת וצדק:
משפט נבחרה. אני ואתם נבחרה לנו משפט לברר ברור האמת ונדעה בינינו מה טוב להפריש הבלתי צודק מהצודק:
צדקתי. אני צדיק וזכאי: הסיר משפטי. הסיר ממני משפט הגמול הראוי:
על משפטי אכזב. מלבד משפט גמולי אשר אני אומר שפסקה ממני הנה עוד אנוש חצי בלי פשע ר״ל לא די שחומס גמולי עד שאפילו מייסרני עוד בחנם:
מי גבר כאיוב. הנמצא אדם חשוב בחכמה כאיוב אשר ירבה כ״כ בדברי לעג כמו השותה מים אשר ירבה לשתות די ספוקו הואיל ואין הדרך לתת בעדו מחיר:
וארח. וילך אורח להתחבר עם פועלי און: וללכת וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
כי אמר. מוסב למעלה שאמר מי גבר וגו׳ שיאמר כדברי איוב כי אמר לא יסכן וגו׳ ר״ל אין הנאה ותועלת בא לאדם במה שירצה ללכת עם האלהים בדרכו ובפקודיו:
אנשי לבב. ר״ל אנשי לבב חכמה: חלילה לאל מרשע. לעשוק גמול הראוי: ושדי מעול. לגמול טוב לרשע ורע לצדיק:
כי פועל אדם. כפי פועל האדם כן ישלם לו אם טוב ואם רע וכפי אורח איש כן יזמין לו וכפל הדבר במ״ש:
אף אמנם. תחסר מלת כי וכאלו אמר אף כי ור״ל כ״ש שהאמת היא אשר אל לא ירשיע ר״ל לא ישלם גמול רשע למי אשר לא הרשיע והוא מקרא קצר ומובן מאליו: לא יעות משפט. אפילו המשפט לא יעות לעשוק גמול שכרו:
מי פקד. וכי מי צוה עליו לברוא את הארץ או מי ברא אותה מבלעדו והלא הוא בראה ומרצונו בראה וא״כ כל קיומה בא ממנו והכל בידו:
אם ישים. אם היה משים לבו על העולם להפך הכל מיש לאין הלא יוכל הוא לאסוף אליו מהעולם הרוח והנשמה הנתון בו ממנו ר״ל היה מונע מן העולם ההשפעה הבאה ממנו והיתה שבה לאין:
יגוע. ואז היה גוע כל בשר כולם כאחד ואף מין האדם היה שב אל העפר אשר לוקח ממנה וכאומר אם לא היה מעשיו במשפט כ״א מוצא תנואות וחושב לאויב וחפצו לאבד כמתנקם מה לו להרבות במיני היסורים הלא בידו לכלותו מהר מע״פ האדמה ואף את כל בשר יחד כי הכל שלו ומי א״כ ימחה בידו:
ואם בינה. אם יש לך בינה שמע זאת והבן אותה והאזינה לקול מלי מה שאדבר עוד:
האף. וכי אף גם זאת תאמר שהשונא המשפט הוא המושל כי תאמר אשר הממשלה נתונה ביד מערכות השמים ומקרה אחד לצדיק ולרשע באין משפט וכי נכון אשר בדברים כוזבים כאלה תרשיע את המקום אשר הוא באמת צדיק כביר ולא יעות משפט הגמול למסור הכל ביד המערכה:
האמור. וכי ראוי לומר על המלך שהוא בליעל או לומר רשע על אחד מהנדיבים ומכ״ש לחשוב כזאת על המקום:
אשר לא נשא. הלא הוא אשר לא נשא פני שרים לוותר להם על מעלם ולא ניכר לפניו מי הוא השוע ומי הוא הדל להיות חלוקים בדבר משפט הגמול כי כולם מעשה ידיו המה ואין הפרש ביניהם מול המקום:
רגע ימותו. כאשר תבוא מיתה פתאומית כדבר וכיוצא בעבור גמול עונש הלא שניהם ימותו ברגע אחת זה כזה אם דל ואם שוע: וחצות לילה. לפעמים פתאום בחצות הלילה ינועו וינודו העם ויעברו מן העולם על כי חטאו לו והם עצמם הסירו את החוזק אשר בהם לא ביד זולת כ״א מהם ובהם:
כי עיניו. כי המקום משגיח על כל דרכי איש וגו׳ וכאשר יחטאו לו עד מהרה ישלח דברו לאבדם מן העולם אם דל ואם שוע ואם רבים המה אף מבלי סבה קדומה:
אין חשך. אין החשך יחשיך ממנו להיות למסתור לפועלי עון לבל יראה מעשיהם אל מול פני ה׳:
כי לא וגו׳. כי אין דרכו להשים על איש עונש נוסף על הראוי עד שיאמר אהלך אל אל במשפט כי הרבה העונש על הפשע ובעבור זה ישגיח על פרטי מעשה האדם לשלם גמול כערך המעשה:
ירוע. הנה ירוצץ חזקים אין חקר להם ומעמיד אחרים במקומם על ממשלתם:
לכן יכיר. בעבור אשר יכיר מעשיהם ולזה הפך בלילה אחת להעמיד אחרים במקומם והמה נדכאו מן הארץ:
תחת רשעים. בעבור היותם רשעים לזה הכם ורצצם במקום ימצא שם רואים למען יקחו מוסר:
אשר על כן. אשר נאבדו על אשר סרו מאחרי ה׳: וכל דרכיו. אף אחת מכל דרכיו לא השכילו וכן על כל דבר פשע (שמות כב) ומשפטו על אחת מכל דבר פשע:
להביא עליו. לזה האבידם מן העולם להביא על כל אחד מהם גמול צעקת הדל אשר עשקו וגמול צעקת העניים הרבים אשר ישמע כי עשק ליחיד ולרבים ובא צעקתם לפני המקום:
והוא ישקיט. כאשר יגזור המקום על מי לשבת שוקט ובוטח ומי הוא יחריד ויבלבל אותו וכאשר יסתיר פנים ממי לבל ישגיח בו לתת לו די מחסורו ומי א״כ יראנו ר״ל מי ישגיח בו למלאות מחסורו כי הכל מיד ה׳ ואין כח במערכת השמים לא לרחק ולא לקרב: ועל גוי. בין על אומה שלימה בין על אדם יחידי כי יכול הוא אף בכוללים ומשגיח אף בפרטים:
ממלוך. הוא המסיר ממלוכה אדם חנף מבלי היות מוקשי עם ר״ל למען לא יביא מוקשים על העם:
כי אל אל האמר. ר״ל על כי נראה שמעשיו בדין נכון הוא לומר אל האל הנה אשא ואסבול המכאוב ולא אשחית מעשה מעתה:
בלעדי אחזה. ומלבד מה שאראה אני בעצמי להשכיל בדבריך למדני אתה את המעשה אשר אעשה ואם פעלתי עון מחסרון הידיעה לא אוסיף עוד לעשות כזאת כאשר תלמדני לדעת דרך זו אלך וכאומר הנה דרך הנכון לומר כן ולא להחזיק עצמו לצדיק ולבעט ביסורים:
המעמך. וכי מעמך לבדך יושלם החקירה בדבר הנהגת משפט ה׳ וכי אתה לבדך תכריע כי מאסת אמרי הזולת וכפל עוד דברו ואמר וכי אתה תבחר אמיתת הדבר ולא אני הלא גם לי לבב כמוך ומה ידעת מן ההיקש והויכוח דבר ונשימה לב לבחון הכנים המה:
אנשי לבב. הן ידעתי שאנשי לבב יאמרו לי ר״ל יודו למאמרי וכל גבר חכם יהיה שומע לדברי ומהם לא יסור:
איוב. אבל איוב לא בדעת ידבר ר״ל מקושי המכאוב אין דעתו שלימה ולזה דבריו המה לא בהשכל ולולי זאת היה גם הוא מודה לדברי:
אבי. הנה חפצי שעד עולם יהיה איוב בחון ביסורים לראות אם יחזור מדבריו ועם כל צעקתו לא יחדלו ממנו עד אשר ישוב לה׳: על תשובות. בעבור שימצאו תשובות באנשי און בראותם שלא הלכו ממנו הייסורים כ״א בתשובה:
כי יוסיף. כי על החטא אשר יחטא בלבו לכחש בהשגחה עוד יוסיף פשע אשר בינינו בפרסום רב יתלונן די ספוקו וירבה אמריו על האל ואם עכ״ז ילכו להם היסורים ינעול דלת לפני אנשי און ולא ישובו לה׳ כי יאמרו הכל בא במקרה וכאשר באו כן הלכו (העולה מהמענה ההיא אשר ישוב לומר שהמקום משלם לכ״א כגמולו ואינו מוצא תנואות לחבל מעשה ידיו משנאתו בם כי אם היה כן מה לו להרבות בתחבולות הלא הכל שלו ובידו לאבד הכל בקלות ואין מי ימחה בידו אבל עם הכל יעשה במשפט הדל יהיה או שוע המעט אם רב ואין כח במערכת השמים לבטל גזירת המקום לזאת מהראוי לשוב לה׳ ולא לבעט ביסורים אף יתאוה לבל ילכו היסורים מאיוב עד כי ישוב למען הורות תשובה):
